היצירות שלי

ויפרפרני ויפצפצני" ...( שלו הייתי, ויפרפרני ואחז בערפי ויפצפצני ויקימני לו למטרה , איוב טז פסוק יב) תחילה חשבתי ליצור "שמיכת- טלאים " העשויה מחלקי צילומים ומחוברת ע"י פסי זהב.

הָעוֹרֵב (באנגלית: The Raven) היא פואמה גותית מאת המשורר האמריקני אדגר אלן פו, במרכז הפואמה מפגש בין אדם שאיבד את אהובתו ובין עורב מדבר הפורץ לביתו דרך החלון. האיש מדבר עם העורב, וזה בתגובה עונה לו רק מילה אחת בכל פעם: Nevermore ( מילולית: "לא עוד"

הקולאז',בצבעים כהים של חום ותכום מבטא מאבק , את שני חלקי הלוח מנסים לחבר לוחות עץ העורבים צועקים Nevermore (,  -לא עוד מאבקים ומלחמות, וטיפות הגשם העשויים מעלי זהב .מבטאים את התקווה לצמיחה 

SAVE THE GOLDEN DONKEY

אינני זוכרת מתי שמעתי משפט זה, אך מיד ,אסוציאטיבית , הוא התקשר אצלי ל"עגל הזהב", איזה מטפורה לתרבות הצריכה והרכושנות שלנו על רקע המצב הגיאו-פוליטי בו אנו חיים.

"מים רבים" , חץ /ברק של זהב  המסמל תיקווה ,מפלח את "העולם -השבור" ומערבולות המים ש"צומחות" מתוך הטקסטורה של המשטח.  בצד ימין ענף של 'שושן צחור' נבול.

פרח השושן הצחור התגלה בפסיפסים עתיקים של בית כנסת כלוא בתוך מגן דוד, שכן ,כאשר השושן במלא פריחתו עלי הכותרת שלו מדמים מגן דוד 

ויפרפרני ויפצפצני" ...( שלו הייתי, ויפרפרני ואחז בערפי ויפצפצני ויקימני לו למטרה , איוב טז פסוק יב)                     תחילה חשבתי ליצור "שמיכת- טלאים " , קולאז' העשוי מחלקי צילומים ומחוברת ע"י פסי זהב. אך לאחר שנתקלתי בפסוק הקשה המתאר את מצוקתו של איוב ומקבילה למצוקתנו כאן ,במזרח התיכון מנסים לאחוז בפיסת ארץ הנקראת הארץ המובטחת.                                                                             זהו קולאז' פוסט מודרניסטית – אמנת עכשווית המתייחס בצבעי המדבר עוטרת בזהב והדנה בתחושת חוסר העונים ובמאבק ההישרדות  שאלוהים ,גורל, כח עליון כופים עלינו.

" באשר הוא שם"  משפט זה עלה , כאשר שמעתי על שינויים טקטיים שערכו חיזבללה בגבול הצפון, והמשפט התקשר לי לאויב שהוא ,שם ושם וגם שם....  רק לאחר שסיימתי את העבודה נכנסתי לגוגל כדי להיזכר במקור הפסוק, ואז התברר שהפסוק מתייחס דווקא לנחמה, הצלה ועזרה (כאשר ישמעאל היה מוטל באחד השיחים והא גוסס מצמא , "כי שמע אלוקים אל קול הנער באשר הוא שם" [בראשית כא יז] ומיד "ויפקח אלוקים את עיניה ותרא באר מים".) חשבתי כבר לשנות את שם התמונה, ואז קלטתי שבפסוק זה נעוץ למעשה התחילו הסכסוך בינינו לבין שכנינו.. זוהי יצירה עכשווית סימבולית בצבעים כחולים סגלגלים . ציפורים מאימות עטות על חלל התמונה כמו מטוסי שמד.

"תך רקמה" 2011

זהו קולאז' פוסט מודרניסטית – אמנת עכשווית ,יצירה מופשטת שהצבע השולט בה הוא כחול וסגול  , את מרחב התמונה מפלחים אלכסונים דינמיים –עצים שרופים.  והרקמה שאמורה להיות פעולה נשית רכה , כאן היא מבוצעת באמצעות פעולה אלימה של נעיצת סיכות באקדח פמאומטי הקורע את הדפים.

"צבע אדום" היא תמונה הראשונה בסדרה "קרום דק", נעשתה בזמן מבצע "עופרת יצוקה" ,זהו קולאז' פוסט מודרניסטית – אמנת עכשווית המתייחסת למלחמה במזרח התיכון. יצירה מופשטת שהצבע השולט בה הוא כחול מעוטר בעלי זהב.

"נחשים כקורות, עקרבים כקשתות סרוחים ומושלכים לפניהם" ( דברים י'ח) , הפסוק דן בקושיים בהם נתקלו בני ישראל כאשר חצו את המדבר בניסיון להגיע לארץ המובטחת .על משטח עץ לבוד שפורק ממכולה ( אשר גם היא עברה מסע חוצה עולם) ,הפסוק מתפתל כנחש על המשטח בצבעים חומים- בצבעי המדבר.                                                                     זהו קולאז' פוסט מודרניסטית – אמנת עכשווית המתייחס לנושא הכמיהה למולדת.

חודשים לאחר חטיפתו של שליט, מצאה מורתו של גלעד שליט, שלימדה אותו בכיתה ה', סיפור שכתב כשלמד בכתתה, ושנשמר אצלה לאורך השנים. הסיפור, "כשהכריש והדג נפגשו לראשונה", נכתב בהשראת הספר "כשהנחש והעכבר נפגשו לראשונה" מאת שלי אלקיים, והוא מתאר ידידות, לכאורה בלתי אפשרית, בין כריש ודג. חשיפת הסיפור זכתה להד תקשורתי נרחב. לאור זאת, יזמה האמנית לי רִמון תערוכה, בה הוצגו איורים שהוכנו לפי הסיפור בידי מבחר אמנים חברי "אגודת המאיירים בישראל". התערוכה הוצגה לראשונה בשנת 2007 בגלריית "מרכז הקצה" בנהריה ובמסגרתה יצא לאור ספר ילדים הנושא את שם הסיפור, בו שולב סיפורו של שליט עם האיורים שהוצגו בתערוכה. כל ההכנסות ממכירת הספר הוקדשו לתמיכה במאבק הציבורי להשבתו של שליט. הספר נקרא על ידי אלפי ילדים ואף שולב כחלק מתוכנית הלימודים בבתי הספר[1]. התערוכה הוצגה במקומות נוספים, בהם משכן הכנסת[2].

כאשר ייצרתי את הקולאז' " כאשר הכריש והדג לראשונה נפגשו" היה בשיא המאבק להשבתו של שליט מהשבי, בכל פינה נמרחו פוסטרים עם הדיוקן שלו, לאט -לאט הפורטרט שלו אבד הפרסונה האישית והפך למאיין טפט...  היצירה היא מאיין טפט עם דגם חוזר של כלנית אדומה אשר במרכז כל אחת מהן משובץ הדיוקן של שליט ההולך לאבוד בתוך ערב רב מהן .זהו קולאז' פוסט מודרניסטית – אמנת עכשווית המתייחס לנושא הכמיהה לחזרתו של שליט עם שמץ של חשש .

הצגת ילדים בה ילדיו של חוטב עצים עני, יוצאים למסע מפרך כדי לחפש את הציפור הכחולה. ,אם ימצאו אותה - ימצאו גם את האושר.

.לאורך המסע, רחוק מהבית ,אין הם מוצאים את הציפור הכחולה

 לאחר שחזרו מאוכזבים הביתה נגלת לפניהם הציפור הכחולה, דווקא בביתם הדל ,משום שהאושר קיים בלבו של האדם.             זהו קולאז' פוסט מודרניסטית – אמנת עכשווית המתייחס לנושא הכמיהה לאושר, בנוי מדיפטיכון בצבעים חומים וכתומים, ברקע העבודה ,עצים שרופים הנפגשים בקודקוד ומדמים בית/ אוהל, מעליו מבוך שאין לו מוצא ומשאל טביעות של גלגל מכונית , רק כשחזר הביתה בידיים ריקות ,גילה שהציפור הכחולה נימצא בביתו פנימה.

" ונלך את כל המדבר הגדול והנורא ההוא אשר ראיתם",  (דברים א יט

הפסוק "צועד" לאורך המשטח , ובשלב מסוים "הולך לאיבוד".

הפסוק דן בקושיים בהם נתקלו בני ישראל כאשר חצו את המדבר בניסיון להגיע לארץ המובטחת .על משטח עץ לבוד שפורק ממכולה ( אשר גם היא עברה מסע חוצה עולם) ,הפסוק נמלים עמלניות צעודות בשורה סיסטמתית בעוד שטביעות הנעלים מבולבלות וחסרות אונים  . היצירה בצבעים חומים- בצבעי המדבר.                                                                     זהו קולאז' פוסט מודרניסטית – אמנת עכשווית המתייחס לנושא הכמיהה למולדת.

(מילים: חיים חפר לחן: סשה ארגוב)

   אתה יוצא לעולם הרחב 

אתה מביט והכל בו זהב 

אתה יושב מול הים ונשזף 

ומתחמם בקרני הזהב 

ומלטף תלתלים של זהב 

כן, הכל זהב

זהו שיר מאד אופטימי של חיים חפר, באופן אירוני בחרתי במילים מהשיר , המתאר את המצב בארץ לאורך שנים של קונפליקטים עם שכנינו , זהו קולאז' פוסט מודרניסטית – אמנת עכשווית , ברקע שמים כחולים עליהם מרחפים עננים רכים , אותם מבליחים כשיפודים עצים שרופים...

. דבש הכול דבש''  

העבודה מתייחסת באופן מילולי לפזמון של השיר "דבש" (מילים: טל רביב  ,לחן: ארי גורלי) אך נותנת לא משמעות חדשה " דבש, הכול דבש, כל יום אני משקרת אותי מחדש ..." לא הכול דבש בקיום שלנו כאן במולדת ...התמונה מונוכרומטית , גשר אלכסוני מגשר ומחלק בין העולם של מעלה והעולם של מטה , במכז "חלון " מעלי זהב המסמל את התיקווה.

. דבש הכול דבש''  

העבודה מתייחסת באופן מילולי לפזמון של השיר "דבש" (מילים: טל רביב

לחן: ארי גורלי) אך נותנת לא משמעות חדשה " דבש, הכול דבש, כל יום אני משקרת אותי מחדש ..." לא הכול דבש בקיום שלנו כאן במולדת ...התמונה קודרת שפיכות של צבע שחור מסתירות את הטקסט שני אלכסונים ( במקור צילומים של עצים שרופים) מובילים את העין חלון זהב המסמל את התיקווה.

למעלה דגם עיטורי לבן המעדן את הקדרות במאט.

זהו קולאז' פוסט מודרניסטית – אמנת עכשווית המתייחס לנושא הכמיהה לשלום , שלווה וחיים שקטים.

"TRACKING NUMBER"  זהו מייצב, מכולה עומד על משטח-הובלה, מוכן למשלוח ובתוכה "הבית" עליו מצויר שושן צחור מוזהב במלא פריחתו ., פרח השושן הצחור התגלה בפסיפסים עתיקים של בית כנסת הפרח כלוא בתוך מגן דוד, שכן ,כאשר השושן במלא פריחתו עלי הכותרת שלו מדמים מגן דוד.

SAVE THE GOLDEN DONKEY

אינני זוכרת מתי שמעתי משפט זה, אך מיד ,אסוציאטיבית , הוא התקשר אצלי ל"עגל הזהב", איזה מטפורה לתרבות הצריכה והרכושנות שלנו על רקע המצב הגיאו-פוליטי בו אנו חיים.

על רקע יער שרוף/ עיר חרבה ,עומד גורד -שחקים מצועצע  ולפניו עומד,חמור זהב מונומנטאלי, ( לגמרי במקרה, לאחר מעשה , גיליתי שבמקום ראש-חמור ,ציירתי גולגולת של פרה ,של עגל.)

הָעוֹרֵב (באנגלית: The Raven) היא פואמה גותית מאת המשורר האמריקני אדגר אלן פו, במרכז הפואמה מפגש בין אדם שאיבד את אהובתו ובין עורב מדבר הפורץ לביתו דרך החלון. האיש מדבר עם העורב, וזה בתגובה עונה לו רק מילה אחת בכל פעם: Nevermore ( מילולית: "לא עוד"

הקולאז' קרוע ופגום ,בצבעים כהים של חום ותכום מבטא מאבק , העורבים צועקים Nevermore (, לא עוד מאבקים ומלחמות, זוהי צירה מופשטת עכשווית.

"ארץ לעולם לא" היא ארץ דמיונית שבה נתגורר פיטר פן ,האם בארץ זאת נבנה את ביתנו החדש??

טריפטיכון - "ארץ לעולם לא" היא ארץ דמיונית שבה נתגורר פיטר פן ,האם בארץ זאת נבנה את ביתנו החדש??

טריפטיכון - יצירה עכשווית מופשטת הבנויה משלוש לוחות. האדום והירוק שולטים בה. ובמרכזה בית הרשום בקו  אך פאותיו אינם מושלמים.הבנויה משלוש לוחות. האדום והירוק שולטים בה. ובמרכזה בית הרשום בקו  אך פאותיו אינם מושלמים.

"ארץ לעולם לא" היא ארץ דמיונית שבה נתגורר פיטר פן ,האם בארץ זאת נבנה את ביתנו החדש??

זהו "ארץ לעולם לא" היא ארץ דמיונית שבה נתגורר פיטר פן ,האם בארץ זאת נבנה את ביתנו החדש??

טריפטיכון - יצירה עכשווית מופשטת הבנוי משני לוחות ..

הארץ המובטחת החדשה NEVERLAND אפורה ושוממה. ,בצד שמאל מלבלב עץ עם עלי זהב וכסף. ברקע חותמות דרכות של אפשריות הגירה נוספות , כולם של ארצות דמיוניות הקיימות באגדות בלבד .

פרשת “לך לך” היא אחת הפרשות המוכרות ואהובות במקרא. “לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ; וֶהְיֵה, בְּרָכָה.” אברהם הלך והגיע לארץ כנען, וישב בָּאָרֶץ.” (בראשית יג: 6-7).

.מאחר וההבטחה לא קוימה  ההמלצה , הציווי "לך - לך מארצך".       כתבתי באנגלית -LECH-LECHA, כאשר הכוונה באמת, לך- לך מארצך מישראל ולא כפי שנאמר לאברהם.